הכנס על קניין וקידושין של מרכז רקמן

ביום רביעי שעבר התקיים כנס באוניברסיטת בר אילן, שארגן המרכז לקידום מעמד האשה ע"ש רות ועמנואל רקמן. בפוסט זה אני רוצה להביא סיכום (חלקי - אי אפשר לרשום את הכל) של מה שנאמר שם (הודיעו שהרצאות הכנס יפורסמו באתר) ולרשום את תגובותיי והערותיי (באותיות מוטות).

אבל קודם כל, כדאי לנו להיזכר מי היה הרב פרופ' עמנואל רקמן, שלזכרו מוקדש הכנס.

אני מצטטת מפסק דין מבג"ץ 6751/04, מתאריך 29.11.04. יש אין-סוף טקסטים  שאפשר לצטט כדי להביא קצת רקע על הרב פרופ' רקמן, אבל לדעתי זה מקור משמעותי, כיוון שמדובר בערעור נגד בית הדין הרבני הגדול לערעורים, בין המשיבים האחרים. מדובר בדיון אם יש לבית הדין הרבני סמכות לדון בתביעת גירושין של אשה שאינה אזרחית או תושבת מדינת ישראל. והנה הציטוט:

(12)     (א)    בשנות התשעים ניסה הרב פרופ' עמנואל רקמן, מי שכיהן כנשיא אוניברסיטת בר-אילן, יחד עם רבנים נוספים, להפעיל בית דין שיתיר עגונות על יסוד העקרונות של קידושין על תנאי וקידושי טעות, אך הדבר נתקל בהתנגדות גדולה ממרבית העולם הרבני, והובע חשש שמא  בשל המחלוקת לא יוכרו הגירושין ואזי אם תינשא האשה בשנית יווצר חשש ממזרות. ראו דברו המרגשים של הרב רקמן, שנכתבו בהיותו בשנות התשעים לחייו, בדבר מאמציו לתקנת עגונות חיות וקריאתו לחיפוש דרכים לכך בספרו של ד"ר הכהן [The Tears of the Oppressed - An Examination of the Agunah Problem: Background and Halakhic Sources], שם, עמ' 104-103.

 עכשיו לנדון בכנס (ועליכם להתבונן אם יש אלו שמוכנים להמשיך בדרכו של הרב רקמן):

אפילו בפתיחת המושב הראשון של טו"ר ד"ר רחל לבמור, היה ברור שהגדרת נושא הכנס היתה קצת בעייתית. יש שני עניינים נפרדים שלא הוגדרו בכותרות המושבים בצורה מספיק ברורה:

1) האם יש קניין בקידושין, ואם כן, מהו אופי הקניין הזה? אבל אולי יותר משמעותי, למה חשוב לנו אם יש או אין קניין? מאי נפקא מינה?

2) האם ואיך אפשר לערוך נישואין שהם (אולי) הלכתיים בלי סיכוי לבעיית עיגון (ו/או ממזרות כתוצאה מסירוב גט)?

נדמה לי שהשאלה השנייה היא באמת מטרת הכנס (ובמיוחד המושב השני), אבל הייתה הנחה מסויימת שיש קניין בקידושין (לדעתי הנחה נכונה), ושהקניין הוא זה שגורם לבעיית העגונות, וללא קניין בעיית העיגון תיפתר (מניין?). אבל ההנחה השנייה שכרוכה כאן, לדעתי מוטעית, היא שיש איזו דרך להפריד בין הקידושין והקניין, שבעיני אלו שעיצבו את נושא הכנס הוא הוא הגורם לבעיית עיגון.

אם מטרת הכנס היתה לדאוג לרגשות של הרבה נשים ואנשים פמניסטיות ופמניסטיים שמפריע להם הרעיון שאשה היא אובייקט של קניין ('האשה נקנית בשלוש דרכים ...' - משנה ראשונה במסכת קידושין), אז שמענו בכנס הרבה מהטענות הנפוצות שאין זה באמת כך, ורק השפה היא שפה עתיקה. בהמשך אסכם כמה מהטענות שנאמרו (ומי אמר/ה אותן) בעניין זה והתגובות שלי.

אבל אם מטרת הכנס היא לא לדון באפולוגטיקה על האקט הקנייני (או הסברים של ממש, אבל, שוב, בעיניי כל ההסברים בעניין זה הם בגדר אפולוגטיקה), אלא לדאוג לתוצאות - תכל'ס, מה קורה בבית דין רבני אם אחד מבני הזוג רוצה להתגרש, ובמיוחד כשאשה רוצה להתגרש והאיש מסרב - אז כל אלו שטוענים שאין ממש קניין ('יש מעשה קניין אבל אין קניין אמיתי', 'יש קניין סמלי', 'הייתה התפתחות מקניין לקידושין', וכדומה) - אף אחת מהטענות האלה לא מבטלת את בעיית העגונות. ואף אחת מהטענות האלה לא מבטלת את כל המהלך של הגט, אפילו אם אין סירוב, העילות שמעלות שני הצדדים, תביעת כתובה, וכו', שכל כולו בעייתי.

אז אני אציג שני נושאים עקריים:

א) טענות שנאמרו בעניין הקניין בקידושין (ותגובות שלי)

ב) הצעות ששמענו לתקנות לטקס נישואין או לטקסים אלטרנטיביים שאמורות או להפחית או לבטל את בעיית העיגון (לפחות לאלו שמממשים את ההצעה) או לטפל בבעיית הממזרות שנובעת מכך שיש נשים שאינן מחכות לקבל גט כדי להמשיך עם חייהן.

א) הויכוח הזה - האם יש קניין בקידושין או אין קניין אמיתי בקידושין - זה ויכוח ישן. הרגשה של been there, done that. לא מזמן, נערך (וגם נארך?) דיון כזה בקבוצת הפייסבוק אני פמניסטית דתיה וגם לי אין חוש הומור, וברור שיש כמה טענות 'סטנדרטיות' ששומעים בכל מקום שהנושא עולה. במושב הראשון בכנס רוב הדוברים ניסו להוכיח שאין באמת קניין - לא חשוב מה כתוב במסכת קידושין. להלן סיכום של המושב הראשון (והתגובות שלי):

1. טו"ר ד"ר רחל לבמור, יושבת ראש המושב, פתחה: הקידושין אינם אלא לדעתה (של האשה). כגון, הרמב"ם מפרט דרכי קידושין, ואין כותבים שטר אלא לדעתה. לא צריכים עדים כדי למנות שליח לקדש אשה, אבל צריכים עדים כשהיא מקבלת את הקידושין - שוב, הוכחה שיש קידושין רק בהסכמתה. מבהיר לנו שהסכמה לקידושין היא מהות הקידושין. 'בולטת היצירה של הקידושין בצורה הדדית לשינוי סטטוס' (כל ציטוט הוא בספק אם זה 100% מדויק במלים, כיון שקשה לרשום במהירות כשאנשים מדברים, אבל התוכן נכון, לדעתי).  
   אז שאלתי בסוף המושב: מה עם קידושי קטינה על ידי אביה? זה לא לרצונה - לא מדובר בהסכמתה, ולמרות שחז"ל אמרו שזה אסור, זה בגדר המלצה. הקידושין תופסין. התוספות מעידים על כך שנהגו לעשות כך בתקופתם. והתפלאתי שגם טו"ר ד"ר רחל לבמור טעתה בטעות הנפוצה וענתה: קטינה יכולה למאן. לא!!!! רק אם אחיה או אימה קידשה. אבל אם אביה קידשה, אין אפשרות למיאון. אז היא אמרה שזה לא נהוג היום. נכון, אבל 'לא נהוג' לא מעיד על אופי הקידושין. היא לא דיברה על מה נהוג, אלא על אופי הקידושין. העובדה שקידושין של קטינה אם אביה קידשה תופסין מוכיח שיצירה של שינוי הסטטוס אינה הדדית. ואפשר להוסיף (ולא אמרתי שם) שייבום או חליצה גם אינם בהסכמת האשה. אשה הסכימה להתקדש לאיש מסויים, אבל לא הסכימה להיות אשת אחיו, והיא חייבת לעשות חליצה כדי להיות חפשייה. האם זה בגלל הקניין? בעניין קידושי קטינה, נדמה לי שכן. יש קניין בין אביה ואיש אחר, והילדה הקטנה היא הנקנית. ובעניין ייבום, העובדה שהאשה וכל רכושה וכתובתה שייכים ליבם אם אין חליצה, לכל הפחות נותנת ריח של קניין, לא? אבל אפילו אם זה לא ממש הקניין שגורם למצבים אלה, לומר לי שאין קניין בגלל שיש הדדיות בשינוי הסטטוס פשוט לא משכנע. כי אין הדדיות.
   
   
2. גם הרב דוד ביגמן טען שאין ממש קנין. לדבריו, מדובר באיזה סוג של מטפורה, וזה בגלל שהיתה התפתחות בדרך הנישואין מהמוהר הקדום ועד לקידושין היותר מאוחרים. הוא הציע ראיות להתפתחות בתקופות שונות, והודה ש'קניין' 'לא נשמע לנו יפה באוזן', אבל זה קניין סמלי, ויש שעבודים הדדיים שבאים יחד עם צד איסורי. זה הקידושין שגורמים לבעיות (כמו עיגון) אבל לא הקניין. איסור אשת איש וממזרות זה מה שגורם לבעיות אבל הצד הקנייני 'מטופל' (בגלל ההתפתחות שהתרחשה) ולא לערבב את הדברים. 
   אני מסכימה שאין צורך לערבב את הדברים. לא בגלל שאני מסכימה שהצד הקנייני 'מטופל' אלא בגלל שאם זה 'מטופל' או לא, זה לא משנה - הבעיות של קידושין קיימות, והבעיות הן יותר מסובכות מ'אשת איש' וממזרות בלבד. הן נובעות מהדרך להפסיק להיות 'אשת איש'. אני לא חושבת שיש הרבה מתנגדים לאיסור של 'אשת איש' - כל עוד שאני אשת איש, שאסור לי לקיים יחסי אישות עם איש אחר. יש מתנגדים לעובדה שזה לא סימטרי. (בפוסט הבא שלי אכתוב על פסק דין מהשבוע שעבר שבו פוסקים להתיר לאיש לשאת אשה נוספת עם היתר מאה רבנים.) אבל הבעיה העיקרית עולה כשאשה לא רוצה עוד להיות אשת אותו איש שהיא עכשיו מקודשת לו. למה זה תלוי בו ובבית הדין, ולמה היא לא יכולה לשלוט על חייה? 


3. בכנס קיימו שיחת וידאו עם הרב דוב לינזר מישיבת חובבי תורה בניו יורק (קוראים לשיטתם 'אותודוקסיה פתוחה'), שדיבר באנגלית. הוא טען שלמרות שהקניין במידה מסויימת עברה, דרך התפתחות, למשהו סמלי - כי מדובר בקניין בשווה פרוטה (במקום מוהר שהיה לפי ערך האשה), יש קניין בעניין יחסי מין, וגם בנוגע לילדים. הרב לינזר ציטט את הגמרא מנדרים (כ:) שאיש יכול לקיים יחסי מין איך שרוצה, כמו שאפשר לצלות חתיכת בשר איך שרוצים.  (אני מצטטת עבורכם:"אבל אמרו חכמים: אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו – עושה. משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאוכלו במלח – אוכלו, צלי – אוכלו, מבושל – אוכלו, שלוק – אוכלו; וכן דג הבא מבית הצייד.") על פי דברים אלה, יש פוסקים שאומרים שאשה לא יכולה לסרב ליחסי מין בצורות מסוימות. ועוד, אשה לא יכולה לנדור נדר שלא תקיים יחסי מין, כי היא לא יכולה לאסור מה ששייך לו. גם – לולא ההשפעה של התקופה המודרנית – ילדים שייכים לאיש לאחר גירושין, חוץ מילדים קטנים מאד שזקוקים לאם. יש חוסר-הדדיות בקידושין: לאיש יכולות להיות הרבה נשים (ראו דף יומי של יום ראשון שעבר, עירובין ק:), ואפילו אם מדובר במודל ההקדשה (ולא קניין) רק האשה מקודשת. הגט גם חוזר למודל של קניין – האיש קנה את האשה והאיש מגרש את אשתו.  סוף סוף, רב עם יושר אינטלקטואלי.
   
   
4. הרב אלישיב קנוהל מצוהר פתח באמירה שבהלכה יש הליכה. הוא הביא רמב"ם כדוגמה, שלפיו אשה יכולה לצאת מהבית פעם בחודש, ואנו לא נוהגים ככה היום. כמובן יש שינויים בכל תרבות ותקופה. ההסתכלות לגמרי שונה.
   'קונה שמיים וארץ' (לי זה מוכר כאפוליגטיקה נפוצה) – לא מובן בקניין הרגיל שלנו. זה אחד מהראיות שלו שאין באמת קניין לפי המובן הרגיל של קניין. אני מסבירה לאנשים שיש הרבה סוגים של קניין בהלכה. קניין של עבד אינו כמו קניין של בהמה. מותר לשחוט בהמה. אפילו קניין של עץ פרי שונה מקניין של עץ סרק. (בדקו את ההלכה!) לכן, אין 'מובן רגיל' למילה קניין, אלא מגוון של סוגים של קניין, כולל, קניין אשה.
   הקידושין הם מערכת השתייכות. ברכת אירוסין – מברכים שהקב"ה סידר לנו סדרי משפחה. מי זה 'לנו'? מישהי בקהל ניסתה להעיר על ברכת אירוסין, ואיך הברכה מנוסחת עבור גברים בלבד (ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות לנו), והרב קנוהל לא קלט את הנקודה שלה.
   כשאיש אומר 'הרי את מקודשת לי' היום, הוא מקבל על עצמו גם קידושין הדדיים. איש מופרש לה כמו שהיא מופרשת לו. ברית הדדית. (הערה שלי אליו בסוף המושב – בית דין לא כופה גט על איש שבוגד באשתו, אז זה לא ממש הדדי. בעצם הוא הסכים, אבל אמר שהוא דיבר על הטקס. כך אפשר להתעלם מהבעיות שהטקס הנחמד יכול לגרום.)
   הרב קנוהל אמר שהוא היה עושה תנאי בקידושין (לא חושבת שזאת הייתה איזו הכרזה או פסיקה, אלא הרושם שלי היה שזה כעין הסבר שאפילו זה עדיף לו לעומת ביטול הטקס), אבל קידושין זה קידושין כמו שעם ישראל נוהג דורי דורות. 'אני מיחד אותה לי והיא מייחדת אותי לה'. הוא טוען שאיש גם מקודש לאשתו. בעיקר דבריו התייחסו לאיך הוא מסדר חופה ומה הוא מסביר לזוג (כנראה רק הדברים היפים). אבל, לזכותו, במושב הראשון לא נשאלה שאלה איך לפתור בעיות.
   
   
5. טו"ר רבקה לוביץ ציטטה את הנצי"ב, שאמר שאין לאיש קניין חוץ מאישות בלבד. לדעתה, זה הגורם לבעיות כמו ממזרות, הנושא שהטו"ר לוביץ הדגישה כחשוב מאד ושרוב העם לא מודע לבעיה זו. אי אפשר לקנות איש בחברה המערבית, כי החברה לא חושבת שאפשר. היא טוענת שאשה לא קנוייה, כי בחברה המודרנית אף אחד לא חושב שאשה קנוייה, כמו סחר בנשים. היא מציעה שאם חברה לא חושבת שאשה קנויה, אז היא לא קנויה. היא טוענת שאשה לא חושבת שהיא חייבת יחסי אישות לגברים. בתודעה שלנו זה לא קיים.
   אבל נחזור לדגש הספציפי שלה - בעיית הממזרות – רוב הציבור סובר שאין ממזרים ושאם יש, מתירים אותם. הציבור הדתי מתכחש לקיום הבעיה. יש 'תרופה' לממזרים גברים – הם יכולים לקיים יחסים עם נכריה (או שפחה כנענית), ואז הולד יכול להתגייר (אבל קשה לי להבין למה מישהו שעובר טראומה כזאת ומוציאים אותו מקהל ישראל ירצה לצרף את ילדיו לעם היהודי). אבל לאשה ממזרה אין פתרון כזה. (למי שרוצה להבין יותר את העניין הזה, אני מפנה אותם לדף קשר מישיבת הר עציון.)
   אז אני רוצה להציע אתר הכרויות חדש עבור ממזרים ונשים שמתקשות להתגייר בבתי הדין, או שביטלו את הגיור שלהן. ממש בדייט הראשון תמצאו מייד משהו משותף! תוכלו להשוות את החוויות שלכם מול הרבנות! מי היה יותר מושפל, למי יש יותר כעס. וכמובן, ,תוכלו לפנק אחת את השני בהרבה אמפתיה. לאתר זה אפשר גם לצרף את מסורבות הגט והגברים המתקשים להתגייר, כדי שיוכלו למצוא בן או בת זוג מתאים. הרי הולד של אשת איש ונכרי אינו ממזר! למה לחכות לבנזונה לתת לך גט? באתר זה תוכלי להכיר גברים שגם נמאס להם מהרבנות. הוא נכרי, אבל הוא רצה להתגייר, אז בטח תוכלו לבנות בית נאמן בישראל. לזוג הראשון שמקימים בית משותף וחותמים על הסכם זוגיות יוענק סוף שבוע!
   
   לאחר פרסומת זו, נחזור להצעות ההלכתיות של טו"ר לוביץ (בהשוואה להצעה ההלכתית שלי): ביטול החלק הקנייני בקידושין, כיון שזה בעצם לא קיים, ואז זה יפתור את כל הבעיות. נדמה לי שמה שהיא טוענת זה שהיה פעם דבר כמו קניין בקידושין, זה לא תקף היום כי לא קונים בן-אדם, וזה היה הקניין שגרם לבעיות (אבל זה לגמרי לא ברור שזה נכון - האם ללא 'קניין' זה, האשה אינה אשת איש? אז מה כן נשאר בקידושין? האם מדובר בפילגשות עם הכינוי 'קידושין'?)
   ועוד הצעה שלה: לקבל את הדעה שביצית והפרייה חוץ גופית אינם מביאים ממזר לעולם. בעיניי, זה ממש דבר נוראי לומר לזוג שאחד מבני הזוג הוא (או היא) ממזר/ת שאתם יכולים ל-??? להתחתן?? לא, לא במדינת ישראל. לקשור קשר זוגי?  ללכת לארגון משפחה חדשה ולהוציא תעודת זוגיות? (ברצינות, ממש מומלץ לכל זוג לעשות כך במקום להתחתן ברבנות, ואז תעשו איזה טקס שאתם רוצים, אבל לא קידושין.) אבל אל תביאו ילדים לעולם בדרך הטבעית אלא אתם צריכים לסבול את כל התהליך הרפואי (הקשה מאד) כדי 'לטהר' את הילדים שלכם.  ואו, איזו דת נחמדה! Where do I sign up?
   
   הצעה שלישית שלה: בית הדין יקבע לא לקבל עדות על ממזרות. 
   זה לא פותר את הבעייה של אלו שכבר קיימים. אבל, כמובן אתם מבינים שאם בתי הדין לא יקבלו עדות, אז למגזר מסויים (או ליותר ממגזר אחד) תהיינה רשימות פרטיות. (כבר יש דברים כאלה ואפילו ראיתי אתר אחד באינטרנט ...) זה לא אומר שאיני חושבת שזה טוב לא לקבל עדות כזאת - אני רק טוענת שכל עוד שיש יהודים שאכפת להם אם למישהו יש מעמד כזה 'ממזר', אז הבעייה לא תיעלם.
   וההצעה האחרונה שלה: כמו שסנחריב בלבל את האומות ואי אפשר לדעת מי הוא צאצא של עמלק, כך אפשר לומר שכולם ממזרים. (ראו את הפוסט הזה.) אין קהל ישראל. רק מי שמתגייר הוא טהור.
   יש קשיים הלכתיים שאפשר לטעון נגד שיטה זו, אבל אני בעד. אבל, שוב, כמו ההצעה הקודמת, זה יצליח רק אם מספיק יהודים מחליטים שלא אכפת להם ולכן לא יבדקו את הייחוס של בני זוג פוטנציאליים של ילדיהם. עם רוב העם מקבל את השיטה הזאת (מי יחתן אותם? לא הרבנות הקיימת, אבל בכל מקרה עדיף לא להתחתן בקידושין, כי ממזרות אינה הבעיה היחידה.) טו"ר לוביץ רוצה 'להציל את התורה מכתם הממזרות.' אני מאחלת לה הצלחה רבה.
   
   
6. הדובר האחרון במושב הראשון היה פרופ' צבי זוהר, שסובר שיסוד העיגון הוא הקניין. הוא מסכים עם רב קנוהל על ההבנה של ברית זוגיות, אבל הוא טוען שזה לא מה שקורה בתפיסה שאנו רואים בתשובה שהביא של הרב וואלקין (שו"ת זקן אהרן פינסק תרצ"ב סימן פ"א - אפשר למצוא ב-hebrewbooks.org) - דוגמה להחמרה בשאלה של עגונה. (כנראה הוא סובר שזאת התפיסה של בתי הדין הרבניים היום.) למרות שהיו הצדקות להתיר אותה בגלל עדים פסולים בחתונה,  הרב וואלקין לא הסכים לכך, כי דאג להחלשת כל מערכת הקידושין. מבחינה היסטורית הקהילה היהודית הייתה פוליגמית, אבל יש יסוד בתורה ששולל את הפוליגמיה, והוא הביא מדרש מעניין (אבל אני כבר משתדלת לקצר, וזה לא ממש משפיעה בנדון). פרופ' זוהר הוא בעד שני מסלולים להתחתן - אחד בשביל אלו שרוצים המסלול המסורתי ואחד מסלול 'התחתנות' שזה טקס יהודי ללא קידושין. הוא סיפר סיפור על הרב חיים דוד הלוי, שהציע דבר כזה, אבל אין עדות לכך.

ב. זה מביא אותנו למושב השני - מושב ההצעות. רחל קרן ממדרשת עין הנציב הציגה את השאלה של המושב: איך ואם אפשר אחרת - לשמור את הקדושה, ללא החלקים הבעיתיים?

1. ד"ר אריאל פיקאר ממכון הרטמן אמר שלא חשוב אם משתמשים במילה קניין או לא - יש בעיה של אי-סימטריות. (נדמה לי שאמרתי דברים כאלה.) יש בעלות בכל קנה מידה, בגלל הקידושין. כל הבעיות האחרות בפמינזם והדת פתירות עם הכלים המקובלים בהלכה. אבל בעניין הקידושין, אי אפשר בכלים הרגילים, ואי אפשר להמשיך בפרשנות בלבד. (תודה! הוא קורא לזה 'פרשנות' - אני קראתי לזה אפולוגטיקה. אני צריכה ללמוד איך להיות פוליטיקאית יותר טובה.)
   ההצעה שלו: יש מסורת יהודית שקיים וזה נישואי בני נח. יש להם איסורי עריות. המקור לזה 'ודבק באשתו ולא לאשת חברו'. (מדרש שגם פרופ' צבי זוהר ציטט בקובץ של מדרשים דומים.) נישואי בני נח הם שוויוניים. אבל בכל זאת מדובר באשת איש ולא מונוגמיה. ועוד הערה: הוא טען שההלכה מציעה אלטרנטיבות לבעיות, ונתן חליצה כדוגמה! אבל חליצה זו אלטרנטיבה מכוערת, משפילה. זו הדוגמה?! אני לא מתלהבת מפתרון זה. נשמע לי שרק בגלל שזה קיים במקורות, זה נותן לו איזה נחת רוח. אבל תעודת זוגיות של משפחה חדשה זה גם סוג של 'נישואי בני נח', אז למה פשוט לא לומר 'אנו צריכים נישואים אזרחיים עם כל טקס שהזוג רוצה, כל עוד שאין קידושין.


2. הרבנית מלכה פיוטרקובסקי (יש כתבה על דבריה בכנס.) הסבירה שיש לנו מצב שלא היה בעבר – שכופים דת על חלק מעם ישראל. הדבר הזה גורם לבעיה הלכתית ובעיה מעשית (ממזרות, היא מתכוונת, כי היא הזכירה את הנושא של רבקה לוביץ).  יש כאן חילול ה', והיא לא מדברת על ה'אומנות של חילול ה'' של בתי הדין. היא סיפרה על בחורה דתיה שהייתה צריכה לעשות חליצה. סרבן גט וגם בית דין העומד מאחורי זה הם עוברים על גופי של תורה ממש, כי אשה רואה איך ההלכה מתייחסת אליה. כגון 'ואהבת לרעך כמוך.'
   ההצעה שלה: לכתוב בכתובה תנאים שכל עוד אתה איתי שלא תלך עם אישה אחרת. ואז אם הוא בוגד, הוא חייב לתת גט. ואם אישה 'כלואה' אז גם הוא יהיה. תקנת קהל שמחייבת איש לתת גט לפי התנאים בכתובה. היא יודעת שמה שהיא מציעה אינו ממש שוויוני, אבל זה משהו. כרגע, זו ההצעה שלה, כי אחת הבעיות היא שהוא הולך לדרכו, ואישה כלואה. זה לא עוזר לכל הבעיות של דיונים על כתובה, וכו', כמו שהערתי לעיל. אבל יותר מזה, באנגלית אומרים two wrongs don't make a right. אני לא רואה את זה כפתרון מציאותי. כן, אפשר להוסיף תנאים נוספים בכתובה, אבל עדיין תלויים בבית דין לאכוף אותם. ועוד, אנו רואים שיש גברים שמוכנים לשבת בכלא במקום לתת לנשותיהם גט. ואנו רואים שיש גברים שבורחים לחו"ל. זה פתרון שמנסה לשמור על הקידושין. היא העירה שפרופ' רות הלפרין-קדרי אמרה שלא התלהבה מהרעיון. אבל בעיניי הדבר החשוב ביותר שאמרה הרבנית פיוטרקובסקי הוא הביקורת שהיא אמרה על רבני צוהר שאינם כולם ממליצים ודורשים הסכם קדם נישואין מזוג שהם מחתנים. 
   
   
3. פרופ' נעם זוהר פתח ואמר (אולי כתגובה לדברים של הרב קנוהל) שהוא לא יכול לענות 'אמן' על ברכת אירוסין. (זה פמניסט!) לב העניין אינו מה קוראים לזה (דהיינו, קניין או לא), אלא שהאשה היא אשת איש, ומביא לכל הבעיות של גט מעושה, וכו'. הוא לא רואה דברים כמו אריאל פיקאר, שהנה יש לנו אלטרנטיבה, אלא, לא ייתכן מה שקיים. בין הדיינים יש פטריכאליות רבה. אפילו בחברה החילונית זה קיים. הוא מתנגד לשיטה של הרבנית פיוטרקובסקי. אין פתרון אחד, והוא מודע שיש רבים שבכל זאת יתחתנו עם קידושין. ההסכם כבוד הדדי יעזור להרבה אנשים; כל עוד שממשיכים להתקדש כך, זה הגנה מינימלית. יש פתרון עדיף של קידושין על תנאי, והוא טוען שאכן עשו את זה במצרים ובמקומות אחרים. הפתרון הכי טוב הוא לא להיכנס למצב כזה כלל. הוא מציע שינויים לטקס כדי שהקידושין יהיו פסולים, כמו שהוא אומר 'הרי את מיוחדת לי בטבעת זו' ואז היא נותנת טבעת 'הרי אני מקודשת לך בטבעת זו' - להוסיף מה שירצו כדי שזה יהיה פסול. כשאני מדברת על הנושא, אני אומרת כמעט בדיוק אותן הצעות, באותו סדר עדיפויות: המינימלי - הסכם קדם נישואין, יותר טוב - קידושין על תנאי, ששומרים על הטקס שהרבה אנשים רוצים מכל מיני סיבות, אבל אפשר לפתור כל בעיה אם התנאים כתובים היטב, ואם מוסיפים הסכם ממון מסודר, והטוב ביותר - טקס משמעותי שהזוג אוהב - זה יכול לכלול הרבה אלמנטים של טקס מסורתי, אבל ללא קידושין כלל. ובנוסף, אני לא מפחדת מלהציע טקס רפורמי. יש להם ניסיון בטקסים יפים עם טעם יהודי ללא קידושין. המונח 'רפורמי' אינו מילת גנאי באוצר המלים שלי.

וזה מביא אותי למשיב, פרופ' עמיחי רדזינר, משפטים, אוניברסיטת בר אילן. הוא שאל כמה שאלות טובות, והעיר כמה הערות טובות וביניהם: האם המדינה בכלל צריכה להתעסק בנישואין? אולי רק להתייחס לחוזים. (אני חושבת שגישה זו היא הנכונה.)  אי אפשר לדבר על נישואין אזרחיים או כל אלטרנטיבה ללא דיון באיך יוצאים מזה. זו נקודה חשובה - היו יותר מדי דיבורים על טקסים, אבל לא מספיק על איך מנתקים קשר זוגי בכל השיטות שהציעו. קידושין הלכתיים מבוססים על קניין. אין דרך להשאיר מונח של קידושין ללא קניין. כנראה הוא מעדיף שיהיו נישואין אזרחיים בנפרד, ולא לנסות לבסס משהו אלטרנטיבי בהלכה. אבל הוא לא רואה כל טקס אלטרנטיבי כפתרון למדינת ישראל, כי כמעט כולם נישאים ברבנות. אין תקנה היום. ההלכה היום היא הלכה נכה, מופחדת. הוא גם שאל למה לא הזמינו מישהו קונסרבטיבי או רפורמי. שאלה חשובה, כיון שיש להם פתרונות (בתי דין קונסרבטיביים עושים הפקעת קידושין, לדוגמה, וטקסים רפורמיים הם מאד דומים למה שהציע פרופ' נועם זוהר.) התפלאתי והתאכזבתי מהתשובה לשאלה זו שנתנה פרופ' רות הלפרין-קדרי: המטרה הייתה לדבר ל'חברה שלנו'. מה זה - מוצש של עיתון 'מקור ראשון' ו'המגזר'?! אנו נמצאים באוניברסיטה ציבורית!!! כל משלמי המסים משלמים עבור אוניברסיטה זו! ואפילו אין לי מלים לבטא את ההרגשה שלי כשאומרים 'החברה שלנו' - חוץ מאכזבה ורצון להסביר לה שאני כנראה לא שייכת ל'חברה שלכם', כי בחברה שלי יש כל מיני יהודים, ולא רק מגזר אחד.

לסיכום - יש שתי הצעות מציאותיות ואחד שדורש יותר מאמץ. ההסכם כבוד הדדי הוא פתרון מוגבל - אולי בפוסט אחר אפרט למה, לטובת אלו שלא מכירים כל כך את המגבלות. לא להיכנס לקידושין זה גם מציאותי - אפשר לגשת למשפחה חדשה והם יסבירו את הכל. ואז אפשר לעצב איזה טקס שרוצים בשביל החתונה. ההצעה של קידושין על תנאי - יש בזה אלמנט יפה בעיני, וזה שהוא הפתרון ההלכתי שמשתמש בכלים שתמיד השתמשו בהם, כמו שהשתמשו בגט על תנאי במשך כל הדורות לפתור בעיות של עיגון, גט שכיב מרע כדי למנוע בעיית חליצה או ייבום, ועוד, ועוד. המילה הערמה אינה מילת גנאי בהרבה מקרים בספרות חז"ל, אלא מציאות ודרך להתמודד עם המציאות. באנגלית אומרים creative compliance. אז מי שאוהב את המערכת ההלכתית, את הדברים שאפשר לעשות בהלכה (תחשבו על ביטול רשות בעירוב חצרות כדוגמה אחת ברשימה ארוכה של הערמות 'כשרות'), קידושין על תנאי זה פתרון מעניין. הבעייה העיקרית עם פתרון זה (חוץ מהקניין עצמו כל עוד הקידושין תקפים, שעדיין מפריע להרבה אנשים), זה שקשה למצוא מי שיסדר או תסדר את הקידושין. אני מכירה רב אחד שאני יודעת שעוזר לזוגות לנסח את שטר התנאי, אבל בעילום שם. אני יכולה לחשוב על עוד כמה שמות של אנשים שאולי יעזרו בסידור הקידושין, אבל זה פתרון רק למי שעושה שיעורי בית, ומחפש מסדר (או מסדרת) קידושין מתאים/ה. לדוגמה של שטר תנאי, ראו את ההצעה של מרכז צדק לנשים.

בסוף הכנס, אשה אחת העירה: נכנסתי פסימית ואני יוצאת עוד יותר פסימית. אני לא הייתי אומרת משהו כל כך פסימי, אלא נכנסתי בלי ציפיות גדולות ולכן לא התאכזבתי. לדעתי, אין שום פתרון שירד כמו המן במדבר, אלא אתם צריכים להחליט שדי עם המערכת הקיימת הגדושה בבעיות. זה בידיכם להביא את השינוי. לא רק עבורכם, אלא עבור כלל ישראל ומניעת חילול ה'.