דברים מגונים וחקירה מגונה

תיק 860977/1  פסק דין ניתן 20.5.2013

המקרה מזעזע, אבל הדיון צריך להיות פשוט וברור.

לכאורה.

מדובר בבעל שעשה מעשים מגונים בתוך המשפחה, ליתר דיוק לבתו בת ה-15. הוא הורשע ב'שישה סעיפים חמורים בעבירות של מעשים מגונים בנסיבות אינוס בקטין במשפחה' (הבת שלו) ונגזרו עליו שמונה שנות מאסר בפועל, עוד תקופות מאסר בתנאים שלא חשוב לציין כאן, ו-75,000 ש"ח פיצויים לבת הקטינה הנפגעת. ודרך אגב, לאחר חודשים שהבת לא דברה, היא סיפרה שהיו הרבה יותר משש עבירות.

האשה תבעה גירושין - לא מפתיע.

אז מה צריך להיות הפסק? כמה מסובך צריך להיות?

כך צריך להיות הפסק: האיש חייב בגט וגם כתובה, כמובן. הרי יש לה 'עילה' חזקה לבקש גט ולכן מגיע לה כתובה (תזכרו - אם אין לאשה עילה מוצדקת לגט, היא מפסידה את כתובתה. כתבתי על זה בבלוג באנגלית.)

פסק דין של כמה שורות, נכון? האם צריכים דיונים ארוכים בבית הדין? רק צריכים להחליט איזו סנקציות יש להפעיל על בן אדם הנמצא כבר בכלא, שגם יועילו, אם אינו משתף פעולה. 

אז הנה מה שקרה:

האיש תבע שלום בית. כן, קראתם נכון. הוא אמר שיעבור טיפול פסיכולוגי ורוצה שלום בית. בית הדין הסכים לתת לו אפשרות נוספת לשכנע את אשתו (אתם זוכרים - 8 שנות מאסר בפועל?), ובית הדין שכנע אותה להסכים לפגוש את בעלה בבית הסוהר כדי לתת לו את הצ'אנס הזה. הם גם אמרו לו שיסדרו את המפגש בתנאי שאם היא לא תסכים לשלום בית, שהוא יתן גט. הוא הסכים. המפגש התקיים והיא לא השתכנעה. (איזו עקשנית!)

או קיי, אז עכשיו הוא יסכים לתת את הגט? הבעל אומר, בסדר, הוא יתן גט, בתנאי שהיא תוותר על הכתובה ותוספת כתובה (שוב, הסברתי את המשמעות של מונחים אלה בפוסטים באנגלית).

האם בית הדין פשוט חייב אותו? מה פתאום?!

והנה ציטוט מפסק הדין:

'האשה התנגדה לוותר על הכתובה ולכן נקבע מועד לדיון הוכחות.'

מה זה אומר 'דיון הוכחות'?

אפשרות לבית הדין ובא כוחו של הבעל להטריד את האשה. חקירה מזעזעת.

קודם כל, כמה משאלות הדיינים לאשה:

ש: תגידי לי, בעלך לא רוצה להתגרש, מה את אומרת על זה.

ת: הוא חי בסרט, הוא מדבר על שלום-בית? איך אפשר להיכנס עמו לאותו בית, לגור עמו באותו בית? איך אפשר להכניס אותו לבית? מה זה יעשה לילדים שלי? איני מעלה זאת על דעתי.

ש: איך את מתייחסת בכלל לגברים, מחר את מתגרשת, ואת רוצה להינשא.

ת: לא נישאת. מי יכול לחשוב על זה בכלל? מי יכול לחשוב על זה? זה לא יעלה על הדעת. אם אבא עשה לבת שלו – בחיים לא. לגמרי לא.

מה בדיוק המטרה של השאלה השנייה שהצגתי פה? להראות כמה ההתנהגות של בעלה הזיק לה? לא נראה לי שכך מטרתם. אלה, לדעתי, מטרתם של הדיינים היא לבדוק, או אולי לדון אותם לכף זכות, להראות, כאילו, לבא כוחו של הבעל, שיש לה מטרה 'טהורה' בתביעת גט. זה העסק שלהם אם היא רוצה להינשא שוב?

אבל עכשיו תורו של בא כוחו של הבעל (המלים המודגשות ע"פ הדפוס):

ש: [פלוני] רצה להיפגש עמך בכלא – לא הצלחת להבין איך רוצה לשקם?

ת: זה הזוי. אין דברים כאלה. לא יכולה להעלות על הדעת שהוא יחזור לבית, ויחזור לאותה מיטה. הוא נכנס לבית של המיטה של הבת שלו, זה הזוי. אתם לא מבינים על מה אתם מדברים? אתם לא מבינים על מה אתם מדברים? הוא טוען ששנתיים עשה לבת. הילדה יכולה לספר שזה היה יותר – האם אכניס אותו לבית?

ש: אם יעבור טיפול פסיכולוגי אחרי תקופה – יש לו בעיה, אנו מבינים שיש לו בעיה, וגם את עוברת טיפול, וגם הבת עברה טיפול והפסיקה – גם הוא עובר.

ת: לא מתנגדת לטיפול.

ש: אחרי שיעבור תקבלי אותו?

ת: לא מאמינה לו.

ועוד:

ש: טעות כזו שנעשית, הוא משלם עליה ומשלם עליה המון! את לא יכולה למחול?

ת: יש טעויות שאין להן מחיר. אלוקים יכול למחול – אני רק אשה שהוא פגע בה, ובגד בה במשך שנים. פגע בבת שלו! אם היה הולך עם זונה, אז זה ביני לבינו.

ש: את רוצה נקמה?

ת: רוצה גירושין, לא רוצה לחיות אתו.

ש: וגם כתובה.

ת: מגיע לי. האם כתובה זה נקמה? לא רוצה להתנקם בו. כתובה זה לא נקמה. אני לא רוצה אותו, ולא אשן אתו תחת קורת גג אחת, הוא פגע בילדים שלי מספיק.

ועכשיו לקטע המזעזע ביותר בחקירה:

ש: למה את רוצה להתגרש.

ת: רוצה לחתוך את החיים.

ש: אולי את רוצה להכיר.

אין צורך להציג את התשובה שלה. עכשיו אתם מבינים את ההסבר שלי של חקירת הדיינים? מה מטרת השאלות האלה? הב"כ מבין היטב שאם האשה רוצה את הגט, בית הדין יסכים שיש לה מספיק עילה. אבל אולי אין מספיק עילה לקבל את כתובתה, ולשם כך מותר להשפיל אשה בבית הדין. זה לא סוף החקירה. יש שאלות על תדירות יחסי מין, לדוגמה. ויש סימני השמטת חלקים מהחקירה (... - איני מכירה מילה ל-ellipsis בעברית) שלא פרסמו.

לאחר החקירה המשפילה, האשה לא מוותרת על הכתובה, אז מה הצעד הבא?

"בית הדין ניסה להציע פשרה לצדדים בעניין הכתובה. הצדדים לא הסכימו ולכן הוגשו סיכומים."

ואז יש יותר מששים דפים של דיון הלכתי, כדי להגיע לפסק שהאיש חייב לשלם כתובה:

1. הבעל חייב גט במתן גט לאשתו.
2. הבעל חייב עקרונית במתן הכתובה, אך מאחר שנושא הרכוש נידון בערכאה האזרחית ולא ניתן לקבל במקביל גם כתובה וגם זכויות לפי חוק איזון משאבים, לפיכך פסק הדין בשיעור מתן הכתובה יינתן לאחר הכרעת הדין בנושא הרכוש.

בבלוג באנגלית אני הסברתי את הנקודה השנייה. ושם הראיתי שיש מחלוקת בנקודה הזאת - שאין 'כפל מבצעים', כיון שלשון החוק האזרחי היא בסעיף 17:

"אין בחוק זה כדי לגרוע מזכויות לפי חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט - 1959, או מזכויות האשה לפי כתובתה"

אני אישית מקבלת את הרעיון ש'אין כפל מבצעים'. לדעתי (ואני יודעת שיש הרבה שלא יסכימו) אני בעד שוויון מלא בחלוקת הרכוש, ולכן חלוקת הרכוש צריך להיות ללא כל עילה מאף צד, אלא בקשה בבית המשפט לענייני משפחה לחלוקת רכוש בצורה שווה, שלפעמים צריך גם לקחת בחשבון נכסי קריירה. אבל בית המשפט לענייני משפחה יודעים לעשות את זה וגם יש אנשי מקצוע שעוזרים להעריך דברים כאלה בצורה אובייקטיבית. אין דבר כמו חלוקה שהיא מאה אחוז 'פייר', אבל זאת המטרה.

אבל נחזור לששים הדפים. לא, אני לא מתכוונת לסכם אותם - רק לציין כמה נקודות בדרך. ולהעיר שגם הדיון ההלכתי הפריע לי נורא. צטטו מכל ראשון ואחרון, שו"תים, וכו' וכו'. בשביל מה? כי אין להם משהו אחר לעשות? כי הם רוצים להראות את הבקיאות שלהם בטקסטים מיושנים שאינם משקפים את חיינו היום? לא, כנראה זה בגלל שכך נוהגים בעולם ההלכתי של בתי הדין.

צריכים להוכיח שלפעמים אשה תובעת גירושין וגם מקבלת כתובה. למה? כי כאן העילה אינה אחת מהעילות הרשומות בספרי ההלכה. מעשים מגונים (שלא היו שני עדים והתראה) עם בת (והורשע בערכאות הגויים) כנראה אינה עילה מספיק טובה. יותר מזה. צריכים שתהיה לה עילה מספיק טובה אפילו לחייב גט(ללא כתובה)!

הנה ציטוט:

תחילה יש לדון, בעל זה שנכנס לכלא שמונה שנים – הרי בשנים אלו מונע ממנה כל חיי אישות, ואין לך חיוב בגט גדול מזה, שהרי באין אפשרות לקיים עונה, הוא מבטל את עיקר האישות, והכול יודעין למה כלה נכנסת לחופה.

נכון, אז צריכים להביא כתריסר ציטוטים משו"ת וספרי הלכה על חובת עונה ואי-יכולת לקיים את החובה כעילה לגירושין.

או! אבל אולי זה גם לא מספיק. אז צריכים גם לדון ב"מחלוקת הפוסקים אם מורד צריך גם למרוד ממזונות כדי לכופו לגט". לאחר דיון זה, רק הגענו לעמוד 16. אבל עכשיו צריכים לדון בחובת הכתובה.

ביאור שיטת מהרשד"ם

אלא שעתה יש לברר שאלה עקרונית: אף שהבעל מחויב בגט, מכל מקום עתה הוא מסכים לתת גט אלא שהוא מבקש כי האשה תוותר על תביעתה לכתובה.

שיטת המהרשד"ם היא השיטה שמאפשרת לבתי דין לומר לאשה לוותר על משהו כדי לקבל גט. לא אפרט כאן - יש בפסק דין דיון ארוך גם במחלוקת הזו. 

והלאה, והלאה - דיון על טענת 'מאיס עלי', דיון על אם 'מעשיו חשיב כעובר על דת כלפי אשתו', דיון על מקרים שלמרות שהאשה תובעת גירושין היא לא מפסידה כתובה ותוספת כתובה.

ואז דיין אחד מסיים את דבריו, ופוסק חיוב גט וחיוב בכתובה ותוספת כתובה (לאחר הדיון בבית המשפט, ששם הבעל תבע לחלק את הרכוש).

אבל דיין שני חולק עליו!

גם אני סבור כי שיש לקבל את תביעת הגירושין של התובעת ולחייב את הנתבע לתת גט, אך ברמה של חיוב ולא ברמה של כפייה

איפה המחלוקת? הדיין הראשון כתב שאם הבעל אינו מתייצב לסידור גט (כנראה נותנים לו לצאת מהכלא), אז באותו יום בית הדין ידון בהטלת סנקציות.

והדיין השני גם צריך להראות את בקיאותו, בנושאים קצת אחרים. לדוגמה, "הסתמכות על עובדות שנקבעו מחוץ לכותלי בית הדין", דהיינו, בבית המשפט לעניינים פליליים.

האם ערכאה רבנית יכולה לסמוך על עובדות שנקבעו בערכאה הכללית כדי לגזור מהן עילות גירושין לכפייה או לחיוב בגט? ואבהיר: כידוע, מערך הראיות המחמיר שדורש המשפט העברי שונה ממערך הראיות המקל יחסית שקיים בדין האזרחי, לרבות הפלילי. קל־וחומר כשמדובר בעבירות מין המבוצעות בדרך כלל בחדרי חדרים – האפשרות להשגת עדות כשרה וקבילה לפי כללי ההלכה, מצטמצמת עוד יותר.

כן, בואו נחזור ל'משפט העברי' כדי להרשיע אונס או רוצח. ואז נהיה מדינה ממש נאורה! לאחר כמה דפים של מקורות ותקדימים של קבלת ראיות מערכאות הגויים וגם דברים נגד קבלת ראיות משם (כולל ערכאות של הנאצים), הוא כותב:

מובן מאליו כי אין לדברים האלו כל השלכה לימינו שלנו ולמערכת המשפט הישראלית שבמדינתנו – מדינת היהודים.

יפה! אז, באמת, למה להביא אותם? כי בכל זאת:

נראה כי ביחס לראיות שהושגו שלא בהתאם להלכות קבלת עדות הקבועות במשפט העברי, אל לנו כערכאת משפט רבנית לקבוע מסמרות מראש.

אז עוד מספר דפים של דיונים וציטוטים ממקורות שונים כדי להגיע למסקנה שאפשר לקבל את הראיות וההודאה של הבעל. אבל:

ברם, שאלה זו גופא – האם בעשיית מעשים מגונים, ללא בעילה, יש כדי לקבוע עליו שם של 'רועה זונות' – היא עצמה שאלה הטעונה בירור וליבון, והיא תידון בפרקים האחרונים בפסק דין זה.

כן, אולי מעשים מגונים עם בתו ללא בעילה ממש אינם מהווים עילה מספיק טובה לחובת גט. וזה בכלל לא נחשב כעילה בפני עצמה, אלא צריכים להשוות את הדבר ל'רועה זונות', שזה כן נחשב כעילה לחיוב גט. ועוד שאלה לדיון "מאסר ממושך – האם יש בו עילה לחיוב או לכפייה למתן גט?", ועוד על חובת עונה, ומחלוקת על בעל מורד, ובעל המונע עונה שאינו מורד, ודיונים בכפיית גט, ושאלת "מעשים מגונים – האם דינם כרועה זונות?", וכן הלאה, וכן הלאה - כל דיון מלא ציטוטים הלכתיים ארוכים, מראשונים ואחרונים, ורק מעט מהמאה ה-21 מתקדימים בבתי דין בארץ.

גם הדיין השלישי צריך להוסיף את דבריו. הוא מצטרף לחיוב בגט (ובסוף דבריו הוא כותב שאם הבעל מסרב הוא בעד המשך תהליך להחלטה על סנקציות) וחיוב בכתובה, לאחר החלטת בית המשפט. אבל הוא גם צריך לדון בטענת "מאיס עלי" בכמה צורות, בדין רועה זונות, ואם "נושא פסק הדין חמור מדין 'רועה זונות'". דיין זה אפילו מביא דיון על "בעל פוליפוס" ממשנה במסכת כתובות, ואם אינכם יודעים מה זה "בעל פוליפוס" ואם את רוצה להיות נשואה למישהו כזה, תבדקו במשנה. חשוב לנו מה אומר הרשב"א על זה, כנראה, ואז אפשר לשאול "אם ניתן לכוף במקרים שלא הוזכרו במשנה", ועוד ועוד, אבל, די, ממש מספיק.

הגענו לפסק של בית הדין. הבעל חייב בגט. הבעל חייב 'עקרונית' בכתובה, אבל לא כתוב בפסק הסופי מה ההחלטה על תוספת כתובה, וכמובן בכל מקרה מדובר על אחרי ההחלטה של בית המשפט לענייני משפחה. קבעו מועד למתן גט. לא נאמר מילה על המשך בסנקציות, במידה והבעל אינו מופיע.

מקרה מזעזע אבל פשוט? מקרה מזעזע וגם המהלך בבית הדין מזעזע. אפילו אם התוצאה היא חיוב בגט, טרם ראינו גט. והנקודה האחרונה שלי, אפילו אם המטרה היא נכונה, המטרה אינה מצדיקה את המהלך המשפיל וההזוי בבית הדין.